מאז שהתחילה המלחמה והאזעקות הגיעו גם אלינו, הבכורה שלי, בת 5 וחצי מלאה בפחדים.

מאז שהייתה קטנה היא הייתה עצמאית ורגועה, ישנה בחדרה ובמיטתה בשלווה, ועכשיו?

כל לילה מגיעה אלינו בוכה לחדר, מספרת על חלומות רעים, מפחדת לישון שם, הייתה פעם שלא הסכמתי שתיכנס לישון איתי במיטה אז כשהתעוררתי בבוקר ראיתי אותה ישנה על הרצפה ליד מיטתי.

הייתי עם הילדים אתמול בפארק- היא לא רצתה ללכת לשחק, רק אם אני אבוא איתה.

אתמול היא באה איתי לעבודה, כשהייתה צריכה לשירותים היא דרשה שאעמוד ליד הדלת ולא אזוז משם.

בקיצור, מילדה עצמאית ותוססת היא הפכה לחששנית ותלותית.

מה עושים??

תגובה:

המצב שלה מובן.

כדאי לדבר איתה על המצב הכללי. היה צריך מראש, ואולי עשיתם.

צריך להסביר לה במילים פשוטות, שיש בעזה ערבים רשעים שיורים טילים על ישראל. אבל הטילים שלהם לא משוכללים, והם לא יודעים לכווין אותם, וגם יש לנו "כיפת ברזל" (להסביר לה מה זה), וה' שומר עלינו כי אנחנו העם שלו.

להגיד לה שהצבא שלנו הרבה יותר חזק, ולפרט לה שיש לו טנקים וכו' וכו', מה שאין להם, כי הם בכלל לא חזקים, והצבא שלנו נכנס לשם כבר ומטפל בהם כמו שצריך, גם מחריב את המקומות שמהם יורים טילים. ואנחנו יכולים לשמוח שיש לנו צבא הרבה יותר חזק מהם (חשוב שילד יבין בפשטות שאנחנו חזקים בהרבה, והם "שום דבר"..).

להסביר לה מה זה האזעקה: שבגלל שיש מצוות ונשמרתם לנפשותיכם, אז אפילו שבכלל מה שהם יורים נופל בדרך כלל במקומות שאף אחד לא נמצא שם, ומה שמכוון למקומות שיש אנשים – הטילים של כיפת ברזל פוגעים בו בשמיים; אבל בכל זאת כדי להיזהר בשמירה, יש אזעקה.

להסביר לה איך זה עובד: שיש מכשיר משוכלל שברגע שהוא מזהה טיל בכיוון מסוים, הוא מפעיל אזעקה בכל האזור. אע"פ שבדרך כלל זה לא מגיע, אבל ליתר ביטחון "ונשמרתם". ושיש מספיק זמן מהאזעקה עד שזה בכלל מגיע לאזור, ואפשר ללכת בנחת לממ"ד, ושם אפילו אם היה מגיע – לא יכול לפגוע.

להגיד לה שאין מה לחשוש: איפה שנמצאים, יש מספיק זמן ללכת למקלט ובדרך כלל גם זה בכלל לא מגיע לאזור. גם בלילה היא יכולה לישון בשקט. אם יהיה משהו – אתם תעבירו אותה, ובטח לא יהיה.

להסביר גם שיש מקומות שבמקום אזעקה שומעים ברמקול: צבע אדום. כך שאין מה להיבהל מהקול של האזעקה, היו יכולים לשים במקום זה הודעה סתם.

אפשר לתת לה לצייר מה שהסברתם. איך החיילים שלנו מנצחים שם. איך מיירטים טיל. מה עושים כשיש אזעקה.

אח"כ כדאי לשאול מה אמרו בגן על זה. אולי מה שמעה מחברים.

בדרך כלל, ילד הוא לפי האווירה של הבית. אפשר ללכת לישון בשלוה, גם כשמסביב רעש חזק של יריות ממש. כך הנסיון מראה. הכל תלוי בגישה שמוקרנת, ובשלוות ההורים.

אבל לפעמים, ילדים מקבלים "אינפורמציה" מחברים, שמאד מבהילה אותם, והם אפילו לא מספרים. שווה לשוחח ולגשש "מה אומרים".

כמו כן, כדאי לשאול: ממה את מפחדת. ולעבור דבר-דבר. נניח: מפחדת שיבואו מחבלים. אז להסביר בנחת איך יש גדר בגבול, ומטוס תצפית שמצלם כל הזמן, ואם מישהו ינסה לעבור – ישר יירו עליו. לא יכולים להגיע לפה.

וכן הלאה. כל נקודה, בהסברה נינוחה, בהירה.

גומרים את כל זה – אז יש מקום להראות איך אחרי שראינו שאין ממה לפחד – אפר לחזור ולשחק ממש כמו מקודם (כמובן, להשתדל שהחדשות לא תהינה פתוחות כשהיא שומעת. שיחות ביניכם על דברים שקרו וכד').