יְלָדִים מְתוּקִים,
יֵש לָכֶם פֹּה כַּמָה סִיפּוּרִים קְצָרִים (בִּזְכוּת הֵיְּלָדוֹת שֶלִּי שֶאָמְרוּ שֶצָרִיךְ לְהוֹסִיף גַּם סִיפּוּרִים לִילָדִים. צוֹדְקוֹת, אִי אֶפשָר רַק לְדַבֵּר עַל הַחִינוּךְ שֶל הַיְלָדִים; צָרִיךְ לִכְתּוֹב גַּם מַשֶהוּ לָהֶם עַצְמָם…). עַל כִּיבּוּד הוֹרִים, שְמִירַת הַלָּשוֹן וְעוד.
תִּקְרְאוּ, תֵהָנוּ, תִּלְמְדוּ וּ…תְקַיְימוּ..
דָמָה בֶּן נְתִינָה, גּוֹי מֵאַשְקְלוֹן הָיָה, מְפַקֵּד הַצָּבָא, לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת. פַּעַם הִיכְּתָה אוֹתוֹ אִמּוֹ הַגּוֹיָה בְּסַנְדָל מוּל כָּל חַיָּלָיו. נָפַל הַסַּנְדָל מִיָּדָהּ. הֵרִימוֹ דָמָה וְהוֹשִיט לָהּ; שֶׁלֹא תִּצְטָעֵר. הָיְתָה אֶבֶן מְסוּיֶמֶת שֶׁאָבִיו הָיָה רָגִיל לָשֶבֶת עָלֶיהָ. נִזְהַר דָמָה בֶּן נְתִינָה וְלֹא יָשַׁב עָלֶיהָ כָּל חָיָיו בִּגְּלַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל אָבִיו.
כְּשֶׁיוֹסֵף הַצָּדִיק רָאָה שֶׁיַעֲקֹב אָבִיו שַֹם אֶת יַד יָמִין עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם הַצָּעִיר, לְבָרְכוֹ בְרָכָה חֲשׁוּבָה יוֹתֵר מִמְּנַשֶׂה הַבְּכוֹר, רַע הָיָה הַדָּבָר בְּעֵינָיו. אַף עַל פִּי כֵן, לֹא הֵעִיר: "טָעוּת, לֹא נָכוֹן". אֶלָא אָמַר בְּנַחַת, בְּכָבוֹד, בְּיִרְאָה: "לֹא כֵן אָבִי". וּמִיָד כְּשֶאָמַר יַעֲקֹב "יָדַעְתִּי" (שֶׁמְנַשֶׂה הַבְּכוֹר, וְאַף עַל פִּי כֵן יַד יָמִין לְאֶפְרַיִם) – שָׁתַק יוֹסֵף וְקִבֵּל, בְּלִי סָפֵק.
אִמּוֹ שֶׁל רַבִּי טַרְפוֹן יָרְדָה לְטַיֵּיל לְתוֹךְ חֲצֵרַהּ בְּשַבָּת וְנִקְרְעָה נַעֲלַהּ. הָלַךְ רַבִּי טַרְפוֹן וְהֵנִיחַ שְׁתֵי יָדָיו תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ וְהָיתָה מְהַלֶּכֶת. פַּעַם אָחַת חָלָה וְנִכְנְסוּ חֲכָמִים לְבַקְּרוֹ. אָמְרָה לָהֶם: הִתְפַלְּלוּ עַל טַרְפוֹן בְּנִי, שֶׁהוּא נוֹהֵג בִּי כָבוֹד יוֹתֵר מִדַאי. אָמְרוּ לָהּ: מֶה עָשָֹה לָךְ? סִפְּרָה לָהֶם. אָמְרוּ לָהּ: אֲפִילוּ עוֹשֶֹה כָךְ אֶלֶף אֲלָפִים עֲדַיִין לַחֲצִי כָבוֹד שֶׁאָמְרָה הַתּוֹרָה לֹא הִגִּיעַ.
הָרַב הֶ"חָפֵץ חַיִּים" נָסַע פַּעַם עִם רַב אַחֵר וּבַדֶּרֶךְ הִתְאָרְחוּ לֶאֱכוֹל בְּאַכְסַנְיָה מְסיֶּמֶת. בִּגְּמַר הַסְּעוּדָה שָׁאֲלָה בַּעֲלַת הַבַּיִת: "אֵיךְ הָיָה הָאוֹכֶל"? "טוֹב מְאֹד" הֵשִׁיב הֶ"חָפֵץ חַיִּים". "טוֹב", הֵשִׁיב גַּם הָרַב הַשֵׂנִי, "רַק הָיָה חָסֵר קְצַת מֶלַח".
הָלְכָה בַּעֲלַת הַבַּיִת וְהֶ"חָפֵץ חַיִּים" אָמַר: "אוֹי, תָּמִיד אֲנִי נִזְהָר מִלָּשוֹן הָרָע וְעַכְשָׁיו נִכְשַׁלְתִּי בִּשְׁמִיעָתוֹ". "אֵיזֶה לָשׁוֹן הָרָע אָמַרְתִּי"? תָּמַהּ אוֹתוֹ רַב.
עָנָה הֶ"חָפֵץ חַיִּים": עַכְשָׁיו תֵּלֵךְ בַּעֲלַת הַבַּיִת לַמִּטְבָּח וְתִגְעַר בַּמְּשָׁרֶתֶת הָאַלְמָנָה. זוֹ תַעֲנֶה שֶׁשָֹּמָה מַסְפִּיק מֶלַח, וּבַעֲלַת הַבַּיִת תֹּאמַר, "מָה, הָרַבָּנִים מְשַׁקְּרִים לְדַעְתֵּךְ? אַת מְפוּטֶרֶת מֵהַעֲבוֹדָה"… הִתְפַּלֵּא הָרַב: עַד כְּדֵי כָךְ יִתְגַּלְגֵּל מֵהֶעָרָה קְטַנָּה כָזוֹ? "בֹּא תִרְאֶה", אָמַר הֶ"חָפֵץ חַיִּים".
נֵכְנְסוּ לַמִּטְבָּח וְרָאוּ אֶת שְׁתֵי הַנָּשִׁים נִרְגָּזוֹת, אַחֲרֵי שֶׁבַּעֲלַת הַבַּיִת הוֹדִיעָה לַמְּשָׁרֶתֶת שֶׁהִיא מְפוּטֶרֶת, בְּדִיּוּק כְּתֵאוּר הֶ"חָפֵץ חַיִּים". כָּעֵת הֵבִין הָרַב כַּמָּה הוּא צָדַק; שִׁלֵּם לְבַעֲלַת הַבַּיִת כֶּסֶף רַב כְּדֵי שֶׁתַּחֲזִיר אֶת הַמְּשָׁרֶתֶת לְתַפְקִידַהּ וְיַשְׁלִימוּ בֵינֵיהֶן.
מַעֲשֶֹה בְרַב שֶׁבִּקֵּשׁ מִגְּבִיר (אִישׁ עָשִׁיר) אֶחָד בַּעֲיָרָתוֹ לִתְרוֹם כֶּסֶף לְטוֹבַת אִישׁ עָשִׁיר אַחֵר שֶׁיָּרַד מִנְּכָסַיו (נִהְיָה עָנִי) וְצָרִיךְ לַעֲזוֹר לוֹ. אַךְ זֹאת – בְּלִי שֶׁיֵּדְעוּ מִי הוּא, כִּי לֹא נָעִים לוֹ שֶׁיִּתְפָּרְסֵם כִּי חָדַל לִהיוֹת מִן הֶעָשִׁירִים. אִם יַעָזְרוּ לוֹ, אֶפְשָׁר שֶׁיּוּכַל לְחַדֵּשׁ אֶת עֲסָקַיו וְלַחֲזוֹר לְמַצָּבוֹ הַקּוֹדֶם.
אָמַר הַגְּבִיר בְּסַקְרָנוּת: "אֶהְיֶה מוּכָן לִתְרוֹם אֲפִילוּ יוֹתֵר מִמָּה שֶׁהָרַב מְבַקֵּשׁ וּבִלְבַד שֶׁיֹּאמַר לִי מִי הָאִישׁ שֶׁנִהְיָה עָנִי פִתְאֹם וּמַסְתִיר זֹאת". "לֹא", עָנָה הָרַב, "בְּשׁוּם אוֹפֶן. אָסוּר לְפַרְסֵם וּלְבַיֵּשׁ אוֹתוֹ". "אֶתְרוֹם עוֹד יוֹתֵר וְלֹא אֲסַפֵּר לְאַף אֶחָד", הִבְטִיחַ הַגְּבִיר. "לֹא", אָמַר הָרַב "בְּשוּם אוֹפֶן לֹא".
אָז סִפֵּר הַגְּבִיר לָרַב שֶׁגַם הוּא עַצְמוֹ יָרַד מִנְּכָסַיו וְלַמְּרוֹת שֶׁכּלָּם חוֹשְׁבִים שֶׁהוּא עֲדַיִן עָשִׁיר גָּדוֹל – כְּבָר אֵינוֹ כָזֶה; אֶלָּא שֶׁהִתְבַּיֵּשׁ לְסַפֵּר שֶׁחָדַל לִהְיוֹת הַגְּבִיר הֶעָשִׁיר וְהַנָּדִיב. עַכְשָׁיו, שֶׁרָאָה עַד כַּמָה הָרַב שׁוֹמֵר עַל לְשׁוֹנוֹ וְלֹא מְסַפֵּר לְאַף אָדָם אַחֵר – הֵעֵז לְסַפֵּר אַף הוּא; אוּלַי יוּכַל הָרַב לַעֲזוֹר גַּם לוֹ… נִיחֵם אוֹתוֹ הָרַב וְדִיבֵּר עַל לִיבּוֹ וְגִיֵּס גַּם עֲבוּרוֹ עֶזְרָה הֲגוּנָה. כָּךְ זָכָה הָרַב לְ"מִצְוָה גוֹרֶרֶת מִצְוָה": בִּזְכוּת שְׁמִירַת הַלָּשוֹן זָכָה לִגְּמוֹל חֶסֶד, בַּסֵּתֶר, עִם יְהוּדִי; וּבִגְּלַל עֶזְרָתוֹ יָכוֹל הָיָה גַם הַגְּבִיר לַחֲזוֹר לְמַצָּבוֹ וְלָתֵת
צְדָקָה לִיהוּדִים נוֹסָפִים הַזְּקוּקִים לְכָך. זְכוּת שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן.
שְׁנֵי יְלָדִים בִּיצְעוּ הַחְיָיאָה מוּצְלַחַת וְהִצִילוּ אָדָם (מתוך "ערוץ 7". ילדים, וגם מבוגרים… שימו לב..)
אָדָם שֶׁקִיבֵּל הֶתְקֵף לֵב בָּרְחוֹב כְּשֶׁהָיָה בְּדַרְכּוֹ לְבֵית הַכְּנֵסֶת נִיצַל בִּזְכוּת הַחְיָיאָה שֶׁבִּיצְעוּ מוֹישִׁי וּפֶסַח בָּא-גָד בְּנֵי 12 וּ13.
(כתבה אורנית עצר)
בבוקרו של יום שני בשבוע שעבר נסעו שני האחים מוישי ופסח בא-גד לתלמוד תורה שבו הם לומדים בשכונת הר נוף. " נסענו ממש בנסיעה איטית ", סיפר אביהם של פסח ומוישי ,"פתאום אני רואה מספר אנשים עומדים ומסתכלים לכל מיני כיוונים.לא הספקתי לשים לב לסביבה וכבר ראיתי את הילדים שלי פותחים את הדלתות, ויוצאים מיד החוצה. כשעצרתי את האוטו וניגשתי להמולה, פתאום ראיתי שפסח ומוישי עושים החייאה מוצלחת לאדם שעבר התקף לב כשהיה בדרכו לתפילת שחרית, פשוט נדהמתי ממה שהילדים שלי מסוגלים לעשות".
שני הילדים הנועזים למדו לבצע החייאה בקורס עזרה ראשונה שעברו אצל יענקי ארליך פראמדיק 'איחוד הצלה'- במהלך חופשת הקיץ לפני כשנה. לדברי אביהם, הם היו אלה שהעלו את הרעיון וביקשו לנצל את חופשת בין הזמנים כראוי כדי לעשות דבר מועיל למען עם ישראל.
הילד מוישי באגד סיפר כי החולה היה מחוסר דופק ונשימה. מאחר שתיקי העזרה הראשונה של הילדים לא היו ברשותם, הם החלו לבצע בו הנשמה מפה לפה."הבנו שהוא עבר התקף לב והתחלנו לבצע בו פעולות החייאה בניסיון לעורר אותו ולהציל את חייו", משחזר מוישי. "במשך כמה דקות ניסינו להחזיר לו את הדופק. בשלב כלשהו הצטרף אלינו אדם נוסף שסייע בהחייאה". הילד פסח סיפר : "בשלב זה התחלתי להרחיק את האנשים שהתקבצו שם ושהתגודדו מעלינו".
בארגון 'איחוד הצלה' אומרים כי "הילדים האלו הצילו את חייו כשעשו לו עיסויים והנשמות. חשוב שאנשים ידעו לעשות את זה. הילדים הללו ידעו – והצליחו. כשמתנדבים נוספים הגיעו למקום, המשיכו את הטיפול בחולה בעזרת תרופות ומכשור מתקדם ובכך ניצלו חייו. בני משפחתו של החולה סיפרו כי מצבו השתפר מאוד וצפוי להשתחרר מבית החולים בימים הקרובים ".
יצוין ,כי ארגון 'איחוד הצלה' עורך מעת לעת קרוסים של פרויקט “משפחה בטוחה” הינו קורס בן 4 שעות המיועד לציבור הרחב, בו לומדים ביצוע פעולות החייאה במבוגר, ילד ותינוק, מה עושים במצב של חוסר הכרה, חנק מגוף זר ומצבי חירום רפואיים אחרים.
