כשיש לנו ילדים בבית – אנו מסתכלים במבט כולל, חי; מכירים אותם כילדינו, מבחינים מה "חזק" יותר, מה צריך לשים לב.

גם בבית, יש מקום מידי פעם לבחון צדדים "מוגדרים", כדי שנוכל למקד את שימת ליבנו לענייני ספציםיים הדורשים חינוך, הכוונה, מודעות.

אבל הענין העיקרי בבית אינו דווקא העבודה על נקודה ספציפית, אלא מכלול החיים; נעימות התנהלותם, החיזוק והאמון, ההקשבה, הדיבור, הדוגמה האישית של צורת התגובות, התכנים שמוקרנים וכו'. גם אלו דברים שמצריכים עיתים של "חשבון הנפש" להתבונן מה ואיך ראוי.

מי שמנהל כיתה, בית ספר, בוודאי שגם-כן אינו פטור מהמבט הבסיסי אל ילד קודם כל כאדם שלם. חיבתו כמו שהוא, האמון בו, העידוד, שימת הלב, היחס הטבעי.

עם זה – בהיות שבבית הספר יש הרבה ילדים, ולבית הספר יש גם מטלות ספציפיות שהוא אמור לעמוד בהן מול הילדים, עלול יותר להיווצר מצב שילד קצת "נעלם". אחד מתוך רבים – שאולי לא שמים לב מספיק לקשייו/כשרונותיו. וגם לכל אחד מיומנויותיו, וקצת קשה להיות מודע לככל הנדרש לכל ילד.

על כן, אולי כדאי להגדיר מספר תחומים – לא "במקום" מכלול הילד – שמורה/מנהל יוכל לתת לעצמו, או בהשתתפות הצוות, דין וחשבון על מצבו של כל ילד; וגם לערוך לעיתים מזומנות בקרה, כדי להשוות האם דרכי טיפול שהוצעו אכן מקדמות את המצב.

אפשר אולי לציין כמה מרכיבים מרכזיים:

חברתיות. עד כמה הילד מעורה בחברה, או חלילה "דחוי" (שזה אחד הדברים המצריכים טיפול זריז ונכון, ועם השלכות רבות לפעמים לטווח ארוך).

מידות. כפשוטו: איך הילד מבחינה מידותית. איזה מידות "חזקות" אצלו, ומה צריך קידום. האם הוא כעסן, גאוותן, אולי נינוח ועניו. ובחינת כל מידה, האם היא כפי שנראית באמת, או שמא משהו אחר מסתתר מאחריה ("עניו" יכול להיות מביטחון עצמי מספיק, ויכול להיות גם מההיפך…).

"פסיכולוגית". מבחינת האישיות של עצמו. קשור לנשואים הקודמים, אך לא ממש אותו דבר. מידות – זה יותר ענין של אופי ועבודה על כך. "פסיכולוגי", שייך יותר לנתונים קיימים בין מצד האישיות ותפעותיה, בין מצד מצב לאור השפעות הסביבה, דברים שעבר וכד'.

לימודית. כפשוטו – מה המצב במקצועות הלימוד השונים. מה חזק, מה צריך עזרה. באיזה מהם יכול להסתפק במה שנלמד בכיתה, באיזה צריך חיזוק פרטני.

הרגלי למידה והתנהלות. אלו דברים חשובים מצד עצמם. ולא פעם – גם ההישגים הלימודדים נגזרים מהם. איך הילד יושב בכיתה, איך עונה על שאלות, מגיע בזמן, משתתף, נותן מקום לאחרים, וכד'. דברים שאם מודעים להם, ניתן לעבוד עליהם ולשכלל הרגלים.

כאשר מי שמנהל מערכת, יושב עם המלמדים ומודע, מעבר ל"טביעת העין" הכללית, גם לנושאים ספציפיים שראוי לשאול עליהם, לציינם ולבקרם – הוא יכול יותר בקלות לבצע מעקב אמין, לטפל היטב ולהיות "בשליטה" פרטנית, גם כשמדובר ב"הרבה", שכל אחד מהם עולם מלא.

כמובן, לא עסקנו כעת ב"איך" לטפל בכל תחום. אלא בעצם הכרת המציאות בצורה מהימנה, שזה חלק מרכזי מהאחריות.

כל נושא, צריך תמונת-מצב בהירה, הצעת דרכי טיפול סבלניות וברורות – ומעקב אחרי בתקדמות/ביצוע/יעילות, עם אופציה לשיפורי מתווה לפי הנצרך.